"ההוביט" מאת ג'.ר.ר טולקין הוא אחד מספרי הפנטזיה האייקוניים ביותר. במובן מסוים ניתן לומר שהוא עיצב את הפנים של ספרות הפנטזיה המודרנית. הספר מתאפיין בעיצוב עולם מקורי ומושך, דמויות ססגוניות ועלילה מרתקת.

ל"הוביט" תבנית סיפורית רגילה כביכול: הגיבור הלא צפוי במשלחת עם חבריו למסע כדי להילחם ברוע. הדבר שעושה את הסיפור למיוחד הוא העיצוב והעומק של עולם "ההוביט", ושל הדמויות שבו. הגמדים והאלפים וסוגיהם השונים, העכבישים הענקיים והדרקון, בני האדם והפוליטיקות שבין כל הגזעים שמתאכלסים בעולמו של טולקין- מגוון סוגי היצורים, שלכולם צדדים סימפטיים ולא סימפטיים, גורם לסיפור להישאר חרוט בזיכרונו של הקורא. אני זוכרת בבירור, למשל, את המפגש של בילבו עם הגמדים, בזכות האינטראקציות בין הדמויות.

בילבו, גיבור הספר, שרק רוצה לחזור למאורת ההוביט החמימה והנעימה שלו, הוא דמות מושכת כל כך בשל השינוי שהוא עובר לאורך הספר. בילבו מתחיל את הסיפור עם חשש ורתיעה מהרפתקאות ולבסוף הופך לגיבור שעושה את הדבר הנכון בלי חשש מתגובת סביבתו.

יש לציין שדבר אחד שהספר כושל בו הוא היעדר מוחלט של דמויות נשים. דבר זה הפריע לי בתור קוראת, אך למרות זאת אני ממליצה על הספר.

מירי מרום,

ה'2

הצג פריט בקיטלוג